מנהג קריאת מגילה ביום העצמאות
מסורת ישראלית חדשה
מנהג קריאת מגילת העצמאות מזמין אותנו להתכנס בבוקרו של היום, כמשפחה, כקהילה או כארגון ולהתחבר ליסודות המחברים את כולנו, עליהם נחתמה מגילת העצמאות, ולחדש את הברית. הכרת התודה על קיום המדינה בתקופה זו הופכת למשימה חדשה – לקחת אחריות על כך שמדינת ישראל תמשיך להתקיים בעתיד ולהקים אותה מחדש.
איך עושים את זה?
קובעים מקום ושעה
מחלקים את קריאת המגילה בין המשתתפים והמשתתפות
מכינים דברי פתיחה ויוצאים לדרך
החלטתם/ן לקיים קריאת מגילה?
לפיכך נתכנסנו
מגילת העצמאות מזמינה אותנו להתכנס סביב הרגע שבו הסכמנו יחד, סביב משהו משותף לשאוף אליו, משהו משותף לומר עליו יחד –
"היא מדינת ישראל".
בְּאֶ֣רֶץ-יִשְׂרָאֵ֔ל קָ֖ם הָעָ֥ם הַיְּהוּדִ֑י בָּ֤הּ עֻצְּבָה֙ דְּמוּת֣וֹ הָרוּחָנִ֔ית הַדָּתִ֖ית וְהַמְּדִינִֽית: בָּ֗הּ חַ֤י חַיֵּי֙ קוֹמְמִ֣יּוּת מַמְלַכְתִּ֔ית בָּ֥הּ יָצַ֛ר נִכְסֵי-תַּרְבּ֥וּת לְאֻמִּיִּ֖ים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּ֑ים וְהוֹרִישׁ֙ לְעוֹלָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶת-סֵ֥פֶר הַסְּפָרִ֖ים הַנִּצְחִֽי: לְאַחַ֨ר שֶׁהֻגְלָ֧ה הָעָ֛ם מֵאַרְצ֖וֹ בְּכֹ֣חַ הַזְּר֑וֹעַ שָׁמַ֤ר לָהּ֙ אֱמוּנִ֔ים בְּכָ֥ל אַרְצ֖וֹת פְּזוּרָֽיו: וְלֹא-חָדַ֣ל מִתְּפִלָּ֔ה וּמִתִּקְוָ֖ה לָשׁ֣וּב לְאַרְצ֑וֹ וּלְחַדֵּ֣שׁ בְּתוֹכָ֔הּ אֶת-חֵרוּת֖וֹ הַמְּדִינִֽית:
מִתּ֥וֹךְ קֶ֛שֶׁר הִיסְט֥וֹרִי וּמָסָרְתִּ֖י זֶ֑ה חָתְר֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל-דּ֔וֹר לָשׁ֣וּב וּלְהֵאָחֵ֔ז בְּמוֹלַדְתָּ֖ם הָעַתִּיקָֽה: וּבַדּוֹרוֹת֙ הָאַ֣חֲרוֹנִ֔ים (4) שָׁ֥בוּ לְאַרְצָ֖ם בַּהֲמוֹנִ֑ים וַחֲלוּצִים֩ מַעְפִּילִ֨ים וּמְגִנִּ֜ים הִפְרִ֣יחוּ נְשַׁמּ֗וֹת הֶחֱיוּ֙ שְׂפָתָ֣ם הָעִבְרִ֔ית בָּנ֥וּ כְּפָרִ֖ים וְעָרִֽים: וְהֵקִ֤ימוּ יִשּׁוּב֙ גָּדֵ֣ל וְהוֹלֵ֔ךְ הַשַּׁלִּ֕יט עַל-מִשְׁק֖וֹ וְתַרְבּוּת֑וֹ שׁוֹחֵ֥ר שָׁל֖וֹם וּמֵגֵ֥ן עַל עַצְמֽוֹ: מֵבִיא֙ בִּרְכַּ֣ת הַקִּדְמָ֔ה לְכָ֖ל תּוֹשָׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְנוֹשֵׂ֣א נַפְשׁ֔וֹ לְעַצְמָא֖וּת מַמְלַכְתִּֽית:
בִּשְׁנַ֨ת תַּרְנָ֜"ז (1897) נִתְכַּנֵּ֣ס ׀ הַקּוֹנְגְּרֶ֣ס הַצִּיּוֹנִ֗י לְק֣וֹל קְ֠רִיאָת֠וֹ שֶׁ֨ל הוֹגֵ֥ה חֲז֛וֹן הַמְּדִינָ֥ה הַיְּהוּדִ֖ית תֵּיא֣וֹדוֹר הֶ֑רְצְל וְהִכְרִ֕יז עַ֤ל זְכוּת֙ הָעָ֣ם הַיְּהוּדִ֔י לִתְקוּמָ֥ה לְאֻמִּ֖ית בְּאַרְצוֹ:
זְכוּת-ז֣וֹ הֻכְּרָה֩ בְּהַצְהָרַ֨ת בַּ֜לְפוּר מִיּ֧וֹם בֵּ֣י"ת בְּנוֹבֶ֗מְבֶּר אֶ֘לֶף֘ תְּשַׁ֣ע מֵאוֹת֘ וּשְׁבַ֣ע עֶשְׂרֵה֒ וְאֻשְּׁרָ֗ה בְּמַנְדָּט֙ מִטַּ֙עַם֙ חֶ֣בֶר הַלְּאֻמִּ֔ים אֲשֶׁר-נָתַ֨ן בִּמְיֻחָ֤ד תֹּ֨קֶף֙ בֵּין-לְאֻ֔מִּי לַקֶּ֙שֶׁר֙ הַהִיסְט֔וֹרִי שֶׁבֵּין֙ הָעָ֣ם הַיְּהוּדִ֔י לְבֵ֖ין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵ֑ל וְלִזְכוּת֙ הָעָ֣ם הַיְּהוּדִ֔י לְהָקִ֣ים מֵחָדָ֔שׁ אֶת-בֵּית֖וֹ הַלְּאֻמִּֽי:
הַשּׁוֹאָ֗ה שֶׁנּתְחוֹלְלָה֙ עַל-עַ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל בַּזְּמַ֖ן הָאַחֲר֑וֹן בָּ֚הּ הֻכְרְע֣וּ לַטֶ֔בַח מִילְיוֹנֵ֥י יְהוּדִ֖ים בְּאֵירוֹפָּֽה: הוֹכִיחָ֨ה מֵחָדָ֜שׁ בַּעֲלִ֗יל אֶת-הַהֶכְרֵ֡חַ בְּפִתְרוֹן֩ בְּעָיַ֨ת הָעָ֧ם הַיְּהוּדִ֛י מְחֻסַּ֥ר הַמּוֹלֶ֖דֶת וְהָעַצְמָא֑וּת עַל-יְדֵ֣י חִדּ֔וּשׁ הַמְּדִינָ֥ה הַיְּהוּדִ֖ית בְּאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל: אֲשֶׁ֨ר תִּפְתַּ֧ח לִרְוָחָ֛ה אֶת-שַׁעֲרֵ֥י הַמּוֹלֶ֖דֶת לְכָ֣ל יְהוּדִ֑י וְתַעֲנִיק֙ לָעָ֣ם הַיְּהוּדִ֔י מַעֲמָ֤ד שֶׁל- אֻמָּה֙ שְׁוַ֣ת זְכֻיּ֔וֹת בְּת֕וֹךְ מִשְׁפַּ֖חַת הָעַמִּֽים.
שְׁאֵרִ֣ית הַפְּלֵיטָ֗ה שֶׁנִּצְּלָה֩ מֵהַטֶּ֨בַח הַנָּ֤אצִי הָאָיֹם֙ בְּאֵירוֹפָּ֔ה וִיהוּדֵ֖י אֲרָצ֣וֹת אֲחֵר֑וֹת לֹא-חָדְל֤וּ לְהַעְפִּיל֙ לְאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל עַל-אַ֣ף כָּל-קֹשִׁ֔י מְנִיעָ֖ה וְסַכָּנָֽה: וְלֹא-פָּסְק֕וּ לִתְבֹּ֖עַ אֶת-זְכוּתָ֑ם לְחַיֵּ֨י כָּב֤וֹד חֵרוּת֙ וַעֲמַ֣ל יְשָׁרִ֔ים בְּמוֹלֶ֖דֶת עַמָּֽם:
בְּמִלְחֶ֩מֶת֩ הָעוֹלָ֨ם הַשְּׁנִיָּ֜ה תָּרַ֨ם הַיִּשּׁ֤וּב הָעִבְרִי֙ בָּאָ֔רֶץ אֶת-מְל֣וֹא חֶלְק֔וֹ לְמַאֲבַ֣ק הָאֻמּ֔וֹת הַשּׁוֹחֲר֖וֹת חֵר֣וּת וְשָׁל֑וֹם נֶ֛גֶד כֹּח֥וֹת הָרֶ֖שַׁע הַנָּֽאצִי: וּבְדַ֣ם חַיָּלָ֔יו וּבְמַאֲמַצּ֖וֹ הַמִּלְחַמְתִּ֑י קָנָה-ל֨וֹ אֶת-הַזְּכ֤וּת לְהִמָּנוֹת֙ עִם-הָ֣עַמִּ֔ים מְיַסְּדֵ֣י בְּרִ֔ית הָאֻמּ֖וֹת הַמְּאֻחָדֽוֹת:
בְּעֶשְׂרִ֨ים וְתִשְׁעָ֜ה בְּנוֹבֶ֗מְבֶּר אֶ֨לֶף תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ אַרְבָּעִ֣ים וָשֶׁ֔בַע קִבְּלָ֧ה עֲצֶ֛רֶת הָאֻמּ֥וֹת הַמְּאֻחָד֖וֹת הַחְלָטָ֑ה הַמְּחַיֶּ֕בֶת הֲקָמַ֛ת מְדִינָ֥ה יְהוּדִ֖ית בְּאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל: הָעֲצֶ֣רֶת תָּבְעָ֔ה מֵאֵ֥ת תּוֹשָׁבֵ֖י אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל לֶאֱחֹ֤ז בְּעַצְמָם֙ בְּכָל-הַצְּעָדִ֔ים הַנִּדְרָשִׁים֙ בְּצִדָּ֣ם הֵ֔ם לְבִצּ֖וּעַ הַהַחְלָטָֽה: הַכָּרָ֤ה זוֹ֙ שֶׁל-הָאֻמּ֣וֹת הַמְּאֻחָד֔וֹת בִּזְכוּת֙ הָעָ֣ם הַיְּהוּדִ֔י לְהָקִ֖ים אֶ֣ת מְדִינָת֑וֹ אֵינָ֥הּ נִתֶּ֖נֶת לַהַפְקָעָֽה:
ז֨וֹ זְכוּת֤וֹ הַטִּבְעִית֙ שֶׁל-הָעָ֣ם הַיְּהוּדִ֔י לִהְי֖וֹת כְּכָל-עַ֣ם וָעַ֑ם עוֹמֵד֙ בִּרְשׁ֣וּת עַצְמ֔וֹ בִּמְדִינָת֖וֹ הָרִבּוֹנִֽית:
לְפִיכָךְ֘ נִתְכַּנַּ֣סְנוּ אָ֒נוּ֒ חַבְרֵי֙ מוֹעֶ֣צֶת הָעָ֔ם נְצִיגֵי֙ הַיִּשּׁ֣וּב הָעִבְרִ֔י וְהַתְּנוּעָ֖ה הַצִּיּוֹנִ֑ית בְּי֤וֹם סִיּוּם֙ הַמַּנְדָּ֣ט הַבְּרִיטִ֔י עַ֖ל אֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל: וּבְתֹ֗קֶף זְכוּתֵ֤נוּ הַטִּבְעִית֙ וְהַ֣הִיסְט֔וֹרִית וְעַל-יְס֕וֹד הַחְלָטַ֛ת עֲצֶ֥רֶת הָאֻמּ֖וֹת הַמְּאֻחָד֑וֹת אָ֚נוּ מַכְרִיזִ֣ים בָּזֹ֔את עַ֧ל הֲקָמַ֛ת מְדִינָ֥ה יְהוּדִ֖ית בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל הִ֕יא מְדִינַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל:
אָ֣נוּ ׀ קוֹבְעִ֗ים שֶׁהָחֵ֧ל מֵרֶ֛גַע סִיּ֥וּם הַמַּנְדָּ֖ט הַלַּ֑יְלָה א֚וֹר לְי֣וֹם שַׁבָּ֔ת וָ֤י"ו אִיָּר֙ תָּשָ֔"ח חֲמִשָּׁ֣ה עָשָׂ֗ר בְּמַאי֙ אֶ֨לֶף֙ תְּשַׁ֣ע מֵא֔וֹת אַרְבָּעִ֖ים וּשְׁמוֹנֶֽה: וְעַד֩ לַהֲקָמַ֨ת הַשִּׁלְטוֹנ֜וֹת הַנִּבְחָרִ֤ים וְהַסְּדִירִים֙ שֶׁל הַמְּדִינָ֔ה בְּהֶתְאֵ֣ם לַחֻקָּ֗ה שֶׁתִּקָּבַע֙ עַל-יְדֵ֨י הָאֲסֵפָ֤ה הַמְּכוֹנֶ֨נֶת֙ הַנִּבְחֶ֔רֶת לֹ֤א יְאֻחַר֙ מֵאֶחָ֣ד בְּאוֹקְט֔וֹבֶּר אֶ֛לֶף תְּשַׁ֥ע מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֣ים וּשְׁמוֹנֶ֑ה תִּפְעַל֙ מוֹעֶ֣צֶת הָעָ֔ם כְּמוֹעֶ֥צֶת מְדִינָ֖ה זְמַנִּֽית: וּמוֹסַ֣ד ׀ הַבִּצּ֣וּעַ שֶׁלָּ֗הּ מִנְהֶ֣לֶת הָעָ֔ם יְהַוֶּ֛ה אֶת-הַמֶּמְשָׁלָ֥ה הַזְּמַנִּ֖ית שֶׁל-הַמְּדִינָ֣ה הַיְּהוּדִ֑ית אֲשֶׁ֥ר תִּקָּרֵ֖א בַּשֵּׁ֥ם יִשְׂרָאֵֽל:
מְדִינַ֨ת יִשְׂרָאֵ֜ל תְּהֵ֧א פְּתוּחָ֛ה לַעֲלִיָּ֥ה יְהוּדִ֖ית וּלְקִבּ֣וּץ גָּלֻיּ֑וֹת תִּשְׁקֹד֙ עַל-פִּתּ֣וּחַ הָאָ֔רֶץ לְטוֹבַ֖ת כָּל-תּוֹשָׁבֶֽיה: תְּהֵ֣א מֻשְׁתֶּ֗תֶת עַ֛ל יְסוֹד֥וֹת הַחֵר֖וּת הַצֶּ֣דֶק וְהַשָּׁל֑וֹם לְא֥וֹר חֲזוֹנָ֖ם שֶׁל-נְבִיאֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: תְּקַיֵּם֩ שִׁוְי֨וֹן זְכֻיּ֜וֹת חֶבְרָ֨תִי וּמְדִינִ֤י גָּמוּר֙ לְכָ֣ל אֶזְרָחֶ֔יהָ בְּלִ֣י הֶבְדֵּ֔ל דָּ֖ת גֶּ֣זַע וָמִ֑ין תַּבְטִ֕יחַ חֹ֣פֶשׁ דָּ֗ת מַצְפּ֧וּן לָשׁ֛וֹן חִנּ֖וּךְ וְתַרְבּֽוּת: תִּשְׁמֹ֛ר עַל-הַמְּקוֹמ֥וֹת הַקְּדוֹשִׁ֖ים שֶׁ֣ל כָּל-הַדָּת֑וֹת וְתִהְיֶ֤ה נֶאֱמָנָה֙ לְעֶקְר֣וֹנוֹתֶ֔יהָ שֶׁ֣ל מְגִלַּ֔ת הָאֻמּ֖וֹת הַמְּאֻחָדֽוֹת:
מְדִינַ֨ת יִשְׂרָאֵ֜ל תְּהֵא-מוּכָנָ֣ה ׀ לְשַׁתֵּ֣ף פְּעֻלָּ֗ה עִם הַמּוֹסָד֨וֹת וְהַנְּצִיגִ֜ים שֶׁל-הָאֻמּ֤וֹת הַמְּאֻחָדוֹת֙ בְּהַגְשָׁמַת֙ הַחְלָטַ֣ת הָעֲצֶ֔רֶת מִיּ֕וֹם עֶשְׂרִ֨ים וְתִשְׁעָ֧ה בְּנוֹבֶ֛מְבֶּר אֶ֥לֶף תְּשַׁע-מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֣ים וָשֶׁ֑בַע וְתִפְעַ֕ל לַהֲקָמַ֗ת הָאַחְד֧וּת הַכַּלְכָּלִ֛ית שֶׁ֥ל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵ֖ל בִּשְׁלֵמוּתָֽהּ:
אָ֤נוּ קוֹרְאִים֙ לָאֻמּ֣וֹת הַמְּאֻחָד֔וֹת לָתֵ֥ת יָ֛ד לָעָ֥ם הַיְּהוּדִ֖י בְּבִנְיַ֣ן מְדִינָת֑וֹ וּלְקַבֵּל֙ אֶת-מְדִינַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְת֕וֹךְ מִשְׁפַּ֖חַת הָעַמִּֽים:
אָ֣נוּ ׀ קוֹרְאִ֗ים גַּ֣ם בְּ֠ת֠וֹךְ הַתְקָפַ֨ת הַדָּמִ֜ים הַנֶּעֱרֶ֤כֶת עָלֵ֨ינוּ֙ זֶ֣ה חֳדָשִׁ֔ים לִבְנֵי֙ הָעָ֣ם הָעַרְבִ֔י תּוֹשָׁבֵ֖י מְדִינַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל לִשְׁמֹ֣ר עַל-שָׁל֔וֹם וְלִטֹּ֥ל חֶלְקָ֖ם בְּבִנְיַ֥ן הַמְּדִינָֽה: עַל-יְס֥וֹד אֶזְרָח֖וּת מְלֵאָ֣ה וְשָׁוָ֑ה וְעַל-יְסוֹד֙ נְצִיג֣וּת מַתְאִימָ֔ה בְּכָל-מוֹסְדוֹתֶ֥יהָ הַזְּמַנִּיִּ֖ים וְהַקְּבוּעִֽים:
אָ֨נוּ מוֹשִׁיטִ֤ים יַד-שָׁלוֹם֙ וּשְׁכֵנ֣וּת טוֹבָ֔ה לְכָל-הַמְּדִינ֥וֹת הַשְּׁכֵנ֖וֹת וְעַמֵּיהֶ֑ן וְקוֹרְאִ֣ים לָהֶ֗ם לְשִׁתּ֤וּף פְּעֻלָּה֙ וְעֶזְרָ֣ה הֲדָדִ֔ית עִם-הָעָ֧ם הָעִבְרִ֛י הָעַצְמָאִ֖י בְּאַרְצֽוֹ: מְדִינַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל מוּכָנָ֖ה לִתְרֹ֣ם חֶלְקָ֑הּ בְּמַאֲמָ֣ץ מְשֻׁתָּ֔ף לְקִדְמַ֛ת הַמִּזְרָ֥ח הַתִּיכ֖וֹן כֻּלּוֹ:
אָ֣נוּ קוֹרְאִ֗ים אֶל-הָעָ֤ם הַיְּהוּדִי֙ בְּכָ֣ל הַתְּפוּצ֔וֹת לְהִתְלַכֵּ֛ד סְבִ֥יב הַיִּשּׁ֖וּב בַּעֲלִיָּ֣ה וּבְבִנְיָ֑ן וְלַעֲמֹ֤ד לִימִינוֹ֙ בַּמַּעֲרָכָ֣ה הַגְּדוֹלָ֔ה עַ֥ל הַגְשָׁמַ֛ת שְׁאִיפַ֥ת הַדּוֹר֖וֹת לִגְאֻלַּ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:
מִתּ֨וֹךְ בִּטָּח֜וֹן בְּצ֣וּר יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנ֤וּ חוֹתְמִים֙ בַּחֲתִימַ֣ת יָדֵ֔נוּ לְעֵד֖וּת עַל-הַכְרָזָ֣ה ז֑וֹ בְּמוֹשַׁ֗ב מוֹעֶ֨צֶת֙ הַמְּדִינָ֣ה הַזְּמַנִּ֔ית עַ֚ל אַדְמַ֣ת הַמּוֹלֶ֔דֶת בָּעִ֖יר תֵּל-אָבִֽיב: הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ עֶ֣רֶב שַׁבָּ֔ת הֵ֥"א אִיָּ֖ר תָּשָׁ֑"ח אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בְּמַ֔אי אֶ֥לֶף תְּשַׁע-מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמוֹנֶֽה:
מבנה הטקס
מדי שנה, בשעות הבוקר של יום העצמאות, מתכנסות משפחות, שכנים, קהילות, חברים וחברות, למעמד חגיגי שכולל את קריאת מגילת העצמאות והרמת כוסית חגיגית. את המגילה רצוי לקרוא בטעמי ההפטרה, כהד עכשווי לקריאות יהודיות קלאסיות בזמני חג, תוך חלוקת הפסקאות השונות בין כלל השותפות והשותפים בקריאה ולחתום בשירת התקווה.
אורכו של הטקס: כחצי שעה.
שלוש הצעות נוספות:
את הפסקה המתחילה במילים "לפיכך נתכנסנו" (עד למילים "היא מדינת ישראל") יקרא הציבור בקול ורק אחריו יקראו אותה שליח.ת הציבור.
את הפסקה האחרונה להשמיע בקולו המוקלט של דוד בן גוריון.
לפני הקריאה רצוי לשאת דבר פתיחה או שיעור קצר על מנת להתחבר לרגע ולמעמד, ואחריה לקיים הרמת כוסית כולל 'קידוש', או סעודת בוקר או צהריים.
החלטת לקיים קריאת מגילה?
הזמינו את הגודל המתאים לכם לפי כמות המשתתפות והמשתתפים:
ערכה קטנה – 10
ערכה בינונית – 25
ערכה גדולה – 100
אורכו של הטקס: כחצי שעה
הערכה כוללת:
- מגילות עצמאות מעוצבות לקריאה
- גלויות תודה צבעוניות ברוח התקופה
- דגלי ישראל
- הסבר למוביל/ת קריאת המגילה
- תפילה לשלום החיילים והחטופים
- אוסף הפניות מעשירות ליום העצמאות – לכל המשפחה
- נוסח חגיגי להרמת כוסית
- תיק קנבס מעוצב (בהזמנת ערכה קטנה/בינונית)